הפנים הריאקציוניות של הטרור

Hebrew translation of "The bombings in Istanbul - The reactionary face of terrorism. An editorial statement (November 21, 2003)

ב-20 בנובמבר, 2 פיצוצים גרמו להרס של משרדי HSBC, בנק שבסיסו בבריטניה, וכן הקונסוליה הבריטית בחלק העמוס של איסטנבול. ע"פ הדיווח 25 בני אדם נהרגו וכ-400 נפצעו. הפיצוצים התרחשו מספר ימים לאחר ששני מפגעים מתאבדים הכו בשניים מבתי הכנסת העתיקים של איסטנבול, נווה שלום ובית ישראל. בשתי ההתקפות הללו שהתבצעו ביום שבת, נהרגו 25 בני אדם, 6 מהם יהודים והשאר עוברי אורח טורקיים מוסלמים, יותר מ-300 בני אדם נפצעו.

ההתקפות של ה-20 בנובמבר יכולים להיות עבודתם של מתאבדים, או מארגון אל-קעידה, או קבוצות טורקיות הקשורות אליו. את האחריות למעשי הטרור לקחו הן קבוצה מוסלמית מקומית והן ענף מצרי של אל-קעידה. הפיגועים הללו תוכננו היטב ובוצעו ביעילות חסרת רחמים והתעלמות מוחלטת מחיי האדם. רוב ההרוגים היו עוברי אורח טורקיים פשוטים הטרודים בעסקיהם. תמונת נפגעים שהתפרסמה בעיתונות ביום שישי מראה גבר, אישה וילדים עם פגיעות מחרידות ואנשים מוכי הלם המנסים לסייע לניצולים שותתי הדם.

מרכסיסטים מגנים באופן מוחלט את מעשי הטרור הברבריים והברוטליים הללו. אי אפשר להצדיקם על בסיס פוליטי כלשהו. הם אינם מסייעים לתושבי עיראק כנגד האימפריאליזם העולמי. הם לא יחלישו את המדינה הטורקית. להפך. הם משחקים ישירות המדינה והאימפריאליזם וכן מסייעים ומעודדים את החלק הריאקציוני ביותר של המעמדות השליטים בארה"ב ובבריטניה, כאשר הם משמשים כתירוץ להצדקת מדיניותם התוקפנית.

עיתוי הפיגועים לא היה מקרי. הם תוכננו להתרחש בזמן ביקורו של ג'ורג' בוש בלונדון, מאחר והמטרות שנבחרו היו בריטיות. מכל מקום, המעשים הללו לא גרמו כל נזק לבלייר ולבוש. ביום בו הפגינו ברחובות לונדון 200,000 בני אדם נגד בוש, הטרוריסטים הצליחו להסיר את הכיסוי התקשורתי מההפגנה ההמונית ומהכותרות הראשיות של העיתונים היומיים.

במקום להשיב להמוני המפגינים, בוש ובלייר קיבלו הזדמנות נפלאה להסיט את דעת הקהל הרחק מפעולותיהם הנפשעות בעיראק ובחזרה לשאלת מה שמכונה "המלחמה נגד הטרור. למרות מחאתם הפומבית הנזעמת, הפיגועים הללו התאימו להם בצורה יפה.

שר החוץ הבריטי, ג'ק סטרוו, הכריז כי ההתקפות הללו "נושאות את כל הסימנים של הטרור הבינלאומי המבוצע ע"י אל-קעידה והארגונים המסונפים אליו". בוש ובלייר חזרו על כל הטיעונים הישנים בדבר המלחמה הגלובלית של הציויליזציה והדמוקרטיה כנגד הרוצחים הנפשעים.

ואולם הטיעונים של האימפריאליסטיים מדיפים מצביעות. כן, ההתקפות הרצחניות על חפים מפשע באיסטנבול היו פשע מפלצתי. אולם איזו זכות יש לבוש, בלייר ופרוסט לבקר אותן, כאשר הם אחראים לפשעים גדולים בהרבה? הם האנשים שהורו על הפצצת עיראק אשר הובילה לעשרות אלפי אזרחים הרוגים ופצועים. אלו האנשים אשר עדיין ממשיכים בכיבוש הצבאי הנפשע של עיראק אשר מביא ליותר הרוגים וסבל מידי יום. אף זה טרור טרור מדינתי בקנה מידה נרחב המכוון כנגד האנשים כולם.

מה שהראו ההתקפות באמת היה הריקנות שבטיעונים של בוש והבובה הבריטית על חוט שלו באשר לניצחונם במלחמה נגד הטרור. העולם הוא עתה מקום מסוכן בהרבה מאשר היה ב-11 בספטמבר. הפלישה לעיראק, רחוקה מלהוות מהלומה לטרור, הביאה לחוסר יציבות במזרח התיכון אחת ממטרותיו העיקריות של בן לאדן. אל-קעדה, אשר לא נכח בעיראק לפני הפלישה, מבסס עתה את מעמדו שם. הפיגועים בטורקיה יכולים להיות ביטוי לעובדה הזו. עיתון ה"דיילי מירור" פרסם בעמודו הראשון תמונה של אחד הקורבנות של ההתקפה באיסטנבול עם הכותרת: "עולם בטוח יותר?"

מרכסיסטים יילחמו כנגד האימפריאליזם ויתנגדו לכיבוש עיראק. ואולם אנו ילחם בשיטות של מעמד הפועלים: תוך שימוש בהפגנות המוניות, שביתות והחרמה. אנו נסביר לפועלי העולם שהמטרה שלהם מטרת הסוציאליזם דורשת מהם להלחם כנגד ביטויים של אי צדק ודיכוי, וכן שנחוץ להגן על זכויותיהם של לאומים קטנים מדוכאים כנגד השודדים הגדולים במיוחד האימפריאליזם האמריקאי, הכוח האנטי מהפכני הגדול ביותר ביקום.

אנו נתמוך בכל צעד שיסייע בידינו לחנך את ההמונים בכיוון זה. ואולם אנו נתנגד בכל כוחנו לכל מעשה אשר מוריד את דרגת ההכרה של מעמד העובדים ומסיט אותו ממסלולו ההכרחי. מעשים של טרור אישי, באורח בלתי נמנע, מהווים חינוך מוטעה עבור הפועלים והנוער ומנמיכים את דרגת ההכרה המהפכנית שלהם. זוהי הסיבה מדוע המרכסיזם התנגד תמיד לשימוש בטקטיקה של טרור אישי, לא מסיבות מוסריות אלא פשוט מאחר והוא חסר תועלת וגורם לנזק.

במקרה הנוכחי, האופי האנטי מהפכני של הטרור האישי נחשף. מי שביצע את פעולות הדמים הללו וזהותם עדיין איננה ברורה יהיו מניעיהם אשר יהיו, סייעו למטרות הריאקציה והאימפריאליזם הן בטורקיה והן ברחבי העולם.

משטרת טורקיה מיהרה לחשוף את זהותם של שני המפגעים המתאבדים. שני האנשים, מסוט קבוק וגוקהאן אלטונטס, היו ככל הנראה כורדים מהפרובינציה הדרום-מזרחית של בינגול. השניים ע"פ הנטען, היו קשורים לחיזבאללה, סקציה טורקית אשר, בדומה למקבילתה הלבנונית, חומשה ואומנה באירן.

למרבית האירוניה,קיומה של הקבוצה התאפשר ע"י הרשויות בשנות ה-90 מאחר ופעילים של החיזבאללה הרגו מאות של פעילים לאומיים כורדיים בעלי נטייה שמאלית. כאן יש לפנינו דוגמא נוספת של הקשר בין האימפריאליזם וארגוני הטרור האסלאמי. הבה ונזכיר לעצמנו שהיה זה ה-CIA אשר עודד לראשונה, חימש והגיש סיוע כספי לארגון אל-קעידה על מנת שיילחם ברוסים באפגניסטן. הם, ולא מישהו אחר, אחראים לבן לאדן ולפנאטיים ריאקציוניים שכמותו.

כעת יש למדינה הטורקית תרוץ נוסף לביצוע מדיניות הדיכוי שלה כנגד העם הכורדי. תהייה להם גם סיבה נוספת להצדיק את הברית שכרתו עם ארה"ב והחברות בנאט"ו.

טורקיה וישראל הנן בעלות הברית העיקריות של ארה"ב באזור. לטורקיה יש קשרי צבא ומודיעין הדוקים עם ישראל. טורקיה הייתה המדינה המוסלמית הראשונה אשר הכירה בישראל. ב-1996 השתיים חתמו על הסכם שיתוף פעולה צבאי אשר אפשר לטייסי חיל האוויר הישראלי להתאמן בטורקיה. ישראל היא מספקיות הציוד הצבאי הגדולות ביותר של טורקיה.

ת"א הייתה מודאגת מן האפשרות שנצחונו האלקטוראלי של טאייפ ארדוגן, אשר היה ממבקריה החריפים של ישראל, יפגע ביחסי הגומלין. לא היה להם כל צורך בדאגה.

ההתקפות על בתי הכנסת מסייעות לאימפריאליזם הישראלי, ומאפשרות לשרון להציג את ההתנגדות לכיבוש של אדמות פלסטיניות כ"אנטישמיות". ראש הממשלה הטורקי, קרא ליצחק חליווה, ביום שלאחר ההתקפות על בתי הכנסת כדי לחלוק לו כבוד. שרי החוף הטורקי והישראלי התחייבו התחייבות משותפת למלחמה בטרור, ואלפי טורקים השתתפו בלוויות ההרוגים היהודיים.

כל זה עוזר לחזק את עמדת האימפריאליזם במזרח התיכון. זה מקרב את טורקיה לאמריקה וישראל ואת ההמונים לזרועות הריאקציה. זה נוטל את המהימנות מן המאבק לשחרור לאומי ומחליש את התנועה האנטי מלחמתית העולמית. האופי האנטי מהפכני של הטרור גלוי לעין כל.

מה שנדרש הוא חזית אנטי אימפריאליסטית ואנטי קפיטליסטית כלל עולמית. לעולם לא ניתן להביס את האימפריאליזם תוך שימוש במעשי טרור. רק תנועה המונית של מעמד הפועלים, האיכרות הענייה והצעירים, יכולה להביא להשלכתם וליצירת סדר עולמי סוציאליסטי אשר בו, מעשים אכזריים כאלו יהיו רק בגדר של חלום רע של העבר.

לונדון, 21 בנובמבר 2003