פתח לכרך הראשון של המהדורה של ארה"ב

Hebrew translation of "Reason in Revolt - Preface to the first volume of the US edition" By Alan Woods (June 6, 2002).

הפרסום של סיבה במתמרדת בארה"ב הוא יום אמיתי של מכתב אדום לסופרים. ההופעה של הספר לפני שבע שנים בורך בהתלהבות על ידי הרבה אנשים, לא רק על-ידי השמאל, אלא גם על ידי מדענים ואנשים אחרים שמתעניינים בפילוסופיה ובתיאוריות המדעיות האחרונות, כמו כאוס וסיבוך, שבהרבה אספקטים משקף דיאלקטית לטבע. לכן זה מתאים מאוד שהציבורי האמריקאי צריך להיות מוכר עם הגוף הנפלא הזה של רעיונות שנקרא מרקסיזם.

אנחנו חיים בתקופה של שינויים עמוקים בסולם גלובלי. ההתקדמות המדהימה של העשורים האחרונים בגנטיקה ופיסיקה, ההתפתחות של מדעי המחשב, האינטרנט ותחומים אחרים של מדע וטכנולוגיה פותחים אופקים חדשים להתפתחות אנושית. בגלל שהגבולות של הידע האנושי מתרחבים, הפוטנציאלי להתפתחות אנושית מגיע לדרגות חדשות ובלתי מעורערות. בדרך זו, מונחים היסודות למהפכה שתשים כל הפיכות של עבר בצל.

ההתקדמות של מדע וטכנולוגיה יכולה לספק את הבסיס לביעור הקללות שמטרידות את המין האנושי בהתחלה של המאה ה21-. בתנ"ך נכתב " לעני בעל אתה תמיד עמך ". עדיין עכשיו, בפעם הראשונה בהיסטוריה אנושית זה אפשרי להשבית עניות. אין צורך שבן אנוש יהיה בלי בית, עבודה, חינוך ברמה מכובדת. אין צורך ששבעה מיליון ילדים ימותו כל שנה ממחלות שנגרמו מחוסר מים נקיים.

לנו יש את הפוטנציאל לתת לכל איש, אישה וילד על כוכב הלכת קיום אנושי בסיסי. אבל זה פוטנציאל זה רחוק מלהיות מושג. לצד ההתפתחות הכי מתקדמת של מדע ותרבות, אנחנו רואים את העליבות הכי מדהימה, בורות וקיפוח בסולם של עולם. התופעה של גלובליזציה ( שנובאה על ידי מרקס ואנגאלס לפני 150 שנים ), לשני שליש של אנושיות, פירושה רק ההכללה של העליבות, הסבל והייאוש האלה.

לכן התקופה הנוכחית עומתה על ידי סתירה יסודית, הרזולוציה של מי יחליט על הגורל של המין האנושי. מצד אחד, כל האמצעים החומריים קיים בשביל ליצור גן עדן בעולם הזה. מצד שני, כוכב הלכת שלנו נהפך לגהנום לאין שיעור. בכל מקום שאנחנו מסתכלים יש מהומה, סכסוך, מלחמות, אי יציבות. ה" יד הנעלמה של השוק " שהיתה אמורה על-פי הרבה בארצות הברית להיות הפתרון הקסום לכל הבעיות של העולם, נהפכה לסיוט

החשיבות של דיאלקטיקה

הפילוסוף הנפלא שפינוזה, אחד האבות של חומרנות פילוסופית ומודרנית, פעם אמר שהמשימה של

פילוסופיה היא" לא לבכות ולא לצחוק, אלא להבין. העולם האנגלו-סקסוני בכלל הוכיח באופן לא רגיל חוסר חדירה לפילוסופיה. במידה שהם בעלי כל פילוסופיה, האמריקאים ובני האנגלים הגבילו את טווח המחשבה שלהם לגבולות הצרים של אימפריציזם, והפרגמטיות של ידיד הנפש שלו. הכללות רחבות של אופי יותר תיאורטי תמיד שויכו למשהו דומה לחשד.

ביום שלו, אימפריציזם שיחק תפקיד מתקדם ( אפילו מהפכני ) בהתפתחות של מחשבה אנושית ומדע. במאות ה16- וה17- צוין שבר מוחלט עם רודנות האינטלקטואלית המחניקה של הכנסייה, ושמו את הבסיס לשיטה המדעית והמודרנית שהתבססה על תצפית ומחקר. אף על פי כן, אמפיריציזם מועיל רק בתוך גבולות מסוימים. הרבה אנשים רק מרגישים בטוחים כאשר הם יכולים להתייחס לעובדות. עדיין, כמובן, ה" עובדות " לא נבחרות בעצמן! שיטה מוגדרת נדרשת שתעזור לנו להסתכל מעבר לניתן המידי ולהציב כמכשול את התהליך שנעשה מעבר לעובדות.

במלים של הגל הענקי, זה המשאלה לתובנה שכלית, ולא ההצטברות של ערמה של עובדות שחייבות להימצא במוח של אחד שרוצה לאמץ את נקודת המבט המדעית. השיטה הדיאלקטית מספקת לנו את הכלים הניתוחיים ההכרחיים הדרושים לנו כדי ליצור סדר הגיוני בכמות של המידע שיש ברשותנו על הטבע והחברה.

כאן, אף על פי כן, אנחנו מתעמתים עם קושי. הסבר הכי שיטתי של התפלפלות מוכל בכתבים של הגל, במיוחד העבודה הענקית שלו המדע של הגיון. אבל חוץ מן הצורה הלא נגישה במידה רבה שבה הגל מציג את הרעיונות שלו ("עמוק ומופשט", אנגאלס קרא לזה ), הדיאלקטיקה מופיעה אצל הגל בצורה מיסטית ובעלת עקרונות. זה הוצל על ידי העבודה המהפכנית של מרקס ואנגאלס, שהראו בפעם הראשונה את הגרעין הרציונאלי במחשבה של הגל. בצורה המדעית (חומרנית), השיטה הדיאלקטית מספקת לנו כלי הכרחי להבנה התפקודים של הטבע, החברה והמחשבה האנושית

מרקס תמיד התכוון לכתוב עבודה על דיאלקטיקה חומרנית, אבל מת לפני שהוא יכל לעשות זאת. אחרי מותו של מרקס, החבר הבלתי נלאה שלו פרדריק אנגאלס כתב מספר מחקרים מבריקים על פילוסופיה דיאלקטית (לודוויק פירבצ' והסוף של הפילוסופיה הגרמנית הקלאסית, והדיאלקטיקה של טבע). העבודה האחרונה היתה אמורה להיות הבסיס לעבודה יותר ארוכה בפילוסופיה של מרקסיסט, אבל לרוע המזל, נמנע מאנגאלס לסיים אותה עקב העבודה העצומה של לגמור את הפרקים השני והשלישי של בירה, שמרקס עזב בלתי-גמורים לפני מותו.

ברחבי העבודות של מרקס, אנגאלס, לנין, טרוטסקי ופלאקהאנוו, ניתן למצוא כמות גדולה מאוד של חומר בנושא הזה. אבל זה היה לוקח זמן ארוך מאוד להוציא את כל המידע הזה. המשימה של לשים ביחד פחות או יותר תערוכה שיטתית של פילוסופיה של מרקסיסט עדיין צריכה להיעשות. למיטב ידיעתי, סיבה במתמרדת היא הניסיון הראשון לייחס את השיטה של דיאלקטיקה חומרנית לתוצאות של מדע מודרני מאז הדיאלקטיקה של טבע.

אנגאלס, בספרו נגד הרינג, ציין שבניתוח האחרון, טבע עובד בצורה דיאלקטית. ההתקדמויות של מדע במשך מאה השנים האחרונות הציגו את הטענה הזו כנכונה. ומדענים אמריקאיים היו בקדמת חזית של כמה מהתחומים הכי חשובים במדע מודרני. אני חושב במיוחד של העבודה של ר.כ. לאווונטין בתחום של גנטיקה, ומעל לכל הכתבים של סטפן ג.'. גאולד, חדשות על המות טרגי שלו הגיעו אלי בזמן שגמרתי את ההקדמה הזאת.

התגליות האחרונות של פליאונטולוגיה, במיוחד העבודה החלוצית של סטפן גאולד ( שסע אקיליבריה) באופן בסיסי שינו את ההשקפה הישנה של אבולוציה כתהליך הדרגתי ואיטי, רצוף על ידי אסונות פתאומיים. גאולד עצמו בפרוש הושפע על-ידי הרעיונות של מרקסיזם, ותרם לתרומה של פרדריק אנגאלס, מי שביצירה המעולה הקטנה שלו החלק ששוחק על ידי עמל במעבר מקוף לאייש, באופן מבריק ציפה את התגליות האחרונות בחקירה של מקורות אנושיים. 

מרקסיזם ודת

בחלק הראשון של סיבה במתמרדת, היתה התייחסות לסתירה בין ההתקדמות המופלאה של המדע והפיגור המדהים בהכרה אנושית. הסתירה הזאת במיוחד מכה בארצות הברית. בארץ שעשתה יותר מכל ארץ אחרת כדי לקדם מדע בתקופה האחרונה, הרוב המוחץ של אנשים בארה"ב מאמינים באלוהים, או דתיים בדרך כלשהי. המצב הזה מאוד שונה משל רוב הארצות האירופאיות, שבהן הדת המאורגנת הולכת ונכחדת ( אף על פי שיש עדיין הרבה אמונה תפלה ומיסטיות מסביב ).

הרמה המדעית והטכנולוגית המתקדמת בארה"ב לא משתווה לאף רמה בארץ אחרת. כאן יש לנו מבט על העתיד, הפוטנציאלי המתנדנד של ההתפתחות אנושית. אבל אנחנו גם רואים סתירה. יחד עם הרעיונות הכי מתקדמים אנחנו רואים את העקשנות של הרעיונות שהועברו מדור לדור, ללא שנוי, מעבר ברברי ורחוק.

מאז שהספר ראשון הופיע, היה מספר התקדמויות מרהיבות במדע, במיוחד בתחום מפת הגנים האנושיים. התוצאות האלה לגמרי הרסו את העמדות של דטרמיניזם גנטי שביקרנו בסיבה במתמרדת. הן גם הרסו את הקרקע מתחת לרגלי ה"תיאוריות" הגזעניות שנכתבו על ידי סופרים מסוימים בארה"ב שניסו לגייס את השרות של הגנטיקה כדי לשווק את ה"תיאוריות" הריאקציוניות המזויפות מדעית, שאנשים שחורים באופן גנטי בנויים לעניות ובורות. הם גם התמודדו עם השטויות של הבריאתנים שרוצים לדחות את הדרוויניזם בעד הפרקים הראשונים של בראשית, וכפו זאת בבתי ספר אמריקאיים.

להרבה אמריקאים, מרקסיזם הוא ספר סגור כי הוא נראה אנטי דתי. אחרי הכל, מרקס תיאר דת

כ"סם של האנשים", למעשה, לפני המלים המפורסמות האלה, מרקס כתב :" צרה דתית היא בו בזמן

הביטוי של צרה אמיתית והמחאה נגד צרה אמיתית. ביסודה, דת היא ביטוי של תשוקה לעולם יותר טוב ואמונה ששם חייב להיות משהו יותר לחיים מהעמק של דמעות דרכו אנחנו עוברים בכל יותר מדי רווח קצר ממחזיקים לרציניים.

הרבה אנשים הם חסרי שביעות רצון מהחיים שלהם. זה לא פשוט שאלה של עניות חומרנית, אף על פי שזה קיים בארה"ב כבכל ארצות אחרות. זה גם שאלה של עניות רוחנית: הריקנות של חיי האנשים, היחלשות המוח מהשגרה של העבודה שגוזלת הרבה שעות מחיי האדם; הניכור שמחלק גברים ונשים ומרחיק אותם אחד מהשני; ההיעדרות של יחסים אנושיים ואחדות שבכוונה מאמצת החברה שבגאווה מכריזה על החוקים של הג'ונגל והכביכול הישרדות של המתאים (קרא: הכי עשיר) ; הבנליות המשתקת מוח של מסחר "תרבותי". בסוג זה של עולם השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו לא: "האם יש חיים אחרי המוות?" אלא "האם יש חיים לפני המוות?"

המערכת הקפיטליסטית באופן מפלצתי מערכת בלתי-אנושית ומדכאה, כלומר סבל, מחלה, דיכוי ומות למיליוני אנשים בעולם שבלתי ניתנים לתיאור. זה בודאי החובה של כל בן אדם אנושי לתמוך בקרב נגד מערכת כזו. אף על פי כן, כדי להלחם באופן אפקטיבי, זה הכרחי לבנות תוכנית רצינית, שיטה ונקודת מבט שיכולים להבטיח הצלחה. אנחנו מאמינים שרק מרקסיזם (סוציאליזם מדעי) מספק נקודת מבט כזו.

הבעיה שלמרקסיסט כמוני יש עם דת באופן בסיסי זה: אנחנו מאמינים שגברים ונשים צריכים להלחם לשנות את החיים שלהם וליצור חברה אנושית אותנטית שהיתה מרשה לגזע האנושי להרים עצמו עד הקומה האמתית שלו. אנחנו מאמינים שלאדם יש רק תקופת חיים אחת, והוא צריך להקדיש עצמו לעשות את התקופה הזו יפה ולהגיע להגשמה עצמית. אם אתה רוצה, אנחנו נלחמים לגן עדן בכדור ארץ הזה, כי אנחנו לא חושבים שיש משהו אחר.

אף על פי שמנקודת מבט פילוסופית, מרקסיזם לא מתאים לדת, זאת ברור מאליו שאנחנו מתנגדים לכל רעיון של לאסור או להשתיק דת. אנחנו בעד החופש המלא של היחיד להחזיק בכל אמונה דתית שהיא, או לא להחזיק באף אמונה בכלל. מה שאנחנו אומרים שהוא צריכה להיות הפרדה קיצונית בין כנסייה ומדינה. אסור לכנסיות להיות נתמכות על-ידי כספי מיסים באופן ישיר או עקיף, וגם דת לא צריכה להיות נלמדת בבתי-ספר של המדינה. אם אנשים רוצים דת, הם צריכים לתחזק את הכנסיות שלהם באופן בלעדי דרך התרומות של הקהילה ולהטיף את הדוקטרינות שלהם בזמנם החופשי.

למעלה שגברים ונשים מסוגלים לקחת שליטה על החיים שלהם ולפתח את עצמם כבני אנוש חופשיים, אני מאמין שהעניין בדת, זה החיפוש אחר התנחמות בעולם הבא, תדחה באופן טבעי את עצמה. כמובן, אתה יכול לא להסכים עם הנבואה הזאת. זמן יאמר מי מביננו צודק. בינתיים, מחלוקות בעניינים האלה לא צריכות למנוע מהנוצרים מללחוץ לידיים עם המרקסיסטים במאבק לעולם חדש וטוב יותר

המפץ הגדול

היה חלק אחד של סיבה במתמרדת שחלק מצאו אותו קשה לעיכול, כלומר החלק בקוסמולוגיה, שבו התווכחנו נגד התיאוריה של המפץ הגדול. הדוגמא הרגילה של היקום נראית כל כך נחפרת שזה היה כנראה בלתי ניתן להכחשה. הרוב המוחץ קיבל את זה באופן לא בקורתי. להמעיט בערכו נראה בלתי ניתן למחשבה.

התיאוריה של המפץ הגדול היתה ניסיון להסביר את ההיסטוריה של היקום על הבסיס של תופעות נצפות מסוימות, במיוחד העובדה שאנחנו יכולים לראות את הגלקסיות מתרחקות אחת מהשנייה.

בגלל זה, רוב אסטרונומים מאמינים שקבוצות הכוכב הזו היו קרובות בעבר. אם אנחנו מריצים את הסרט אחורה אז כל עניין, חלל וזמן היה יכול לפרו

ץ מנקודה בהתפוצצות ענקית, כולל הטלטלות של כמויות אנרגיה.

המודל הקוסמולוגי המקובל, נקרא המודל האינפלציונית, היקום נברא באמירה ויצירה רגעית של חומר ואנרגיה. זה שווה ערך להנחה המוסכמת הדתית הישנה של יצירת העולם משום דבר. המפץ הגדול מוצהרת להיות ההתחלה של חלל, חומר וזמן. בזמן שהיקום התנפח מאז המקרה הזה, חומר ואנרגיה התפשטו בגושים. ההתפשטות יכלה בפוטנציה להמשיך לדורות.

למעשה, יש בעיות רציניות עם התיאוריה הזאת, שתיארנו בפירוט בסיבה במתמרדת. במיוחד, שאלות על מה קרה לפני המפץ הגדול לא יכולה באמת להישאל מפני שאמור לא להיות "לפני", בגלל שלא שהיה זמן. בדרך זו, הגבלה מוחלטת מושמת על האפשרות שלנו להבנת היקום, לכן נשארת הדלת פתוחה לכל מיני רעיונות מיסטיים, שנשפכו בכמויות רחבות בשנים האחרונות. בכל זאת, התיאוריה האינפלציונית שרדה מאז שהוצגה בשנות ה-70 המאוחרות, אף שקוסמולוגים הציגו רעיונות מתחרים אחד אחרי השני.

אף על פי כן, בעיות חדשות עם התיאוריה שקיימת מתעוררות כל הזמן. האחרונה היתה ב-1998 כאשר מחקרים על מרחקים של מפצץ כוכבים הראו שהיקום מתפשט בשיעור מאיץ. זו היתה הפתעה גדולה, בגלל שרוב החוקרים האמינו או שהיקום יתפשט לנצח באותה המהירות או יאט ויתכווץ, לבסוף מתאחד.

דו"ח חדש על ידי פאול ג.' סטאינהארדט וקולגה שלו ניל טארוק של אוניברסיטת קמבריג' שפורסם ב-25 באפריל 2002, באתר האינטרנט של כתב העת היוקרתי מדע, יצר אתגר רציני לחכמה המקובלת. שני המדענים בנו מודל חדש כדי להסביר את היקום כיום ולאן הוא אולי הולך. הם מתווכחים, כמו שאנחנו עשינו ב סיבה במתמרדת, שליקום אין התחלה ולא סוף. סטאינהארדט וטארוק,מציינים שהמודל הרגיל בעל כמה ליקויים. הוא לא יכול לומר לנו מה קרה לפני המפץ הגדול או להסביר את הגורל הסופי של היקום. האם הוא יתפשט לנצח או יעצור ויתכווץ? אלה היה כמה מההתנגדויות שהצגנו ב סיבה במתמרדת.

המודל החדש מציע אלטרנטיבה למודל הרגיל. הוא מטפל במפץ הגדול לא ברגע היצירה, אלא כמו מעבר בין שני אופנים בתהליך אין סופי של תחיה קוסמולוגית. לפי המודל, לאחר המפץ הגדול מגיעה תקופה של התרחבות איטית והצטברות הדרגתית של אנרגיה כהה. כשאנרגיה כהה נעשה דומיננטית, היא מגרה תאוצה עולמית. הסופרים טוענים שהתקופה הנוכחית היא המעבר בין השלבים האלה.

כעת, הם מתווכחים, היקום בתקופה של התרחבות, וההתרחבות הנוכחית תמשיך במשך טריליון של שנים, לפני הגעה לנקודה קריטית שבה התהליך יפנה לכיוון חדש. אף על פי שיש הרבה שאלות שעדיין צריך למצוא להן תשובה (במיוחד השאלה של ההיפותטיות הזאת "אנרגיה כהה"), המודל החדש נראה שיפור רחב על הקיים, שמציין שהמפץ הגדול היה ההתחלה של הזמן, חומר, חלל ואנרגיה, בפרוש תפיסה מיסטית ולא מדעית. התיאוריה החדשה ממשיכה עם הרעיון שליקום אין התחלה או סוף, הוא אין סופי גם בזמן וגם במרחב. לכן, המודל הזה שם סוף לשטויות על היצירה של היקום משום דבר :

"מה שאנחנו מציעים בתמונה החדשה הזאת הוא שהמפץ הגדול הוא לא התחלה של זמן אלא פשוט האחרון בסדרה אין סופית של מחזורים, שבו היקום עבר תקופת של חימום, התרחבות,התקררות, התעפשות,התרוקנות, ואז התרחבות שוב " . ( מדווח של בי.בי.סי. )

התמונה של היקום שמוצגת כאן היא לגמרי עקבית עם התיאוריות של חומרנות דיאלקטית, שטוענות שהיקום נצחי ואין סופי, ולעולם משתנה. זה בכלל לא מבטל את האפשרות של המפץ הדגול. אמנם, אנחנו כבר טענו שכנראה היו הרבה מפצים גדולים. אבל מה שזה בודאי מבטל זה כל שאלה של חומר (או אנרגיה, שזה בדיוק אותו דבר) שנוצר משום דבר (כמו שהמפץ הגדול מרמז) או השמיד.

זה יותר מדי מוקדם לומר אם זה יוודא בפירוט. אף על פי כן, מה שברור הוא שהליקויים של התיאוריה של המפץ הגדול עכשיו נעשית ברורה, והחיפוש ממשיך כדי למצוא אלטרנטיבה. אם התיאוריה הנוכחית נכונה או לא, השיטה שהמחברים שלה השתמשו, שיטה חומרנית ודיאלקטית, היא באופן ברור נכונה. ואיך שהם כותבים נכון במדע : "הפוסק הסופי יהיה טבע". 

מרקסיזם והעתיד

מרקסיזם הוא פילוסופיה, אבל זו פילוסופיות מאוד שונה מפילוסופיות אחרות. חומרנות דיאלקטית היא גם כלי מתודולוגי חזק להבנת התפקודים של הטבע, מחשבה וחברה אנושית ומדריך לפעולה. כמו שמרקס הצעיר אמר: " פילוסופים רק תירגמו את העולם בגרסאות שונות, הנקודה היא, אף על פי כן, לשנות את זה" .

עכשיו, יכול להיות שאתה מאוד מרוצה מהעולם שבו אנחנו חיים, ולא רוצה לשנות אותו. במקרה הזה, אתה יכול למצוא את העבודה הנוכחית כחינוכית, או לפחות מבדרת. אבל אתה לא הבנת אותה, באופן בסיסי כי אנחנו נדבר שפות שלא מובנות באופן הדדי. אף על פי כן, אם אי פעם היה זמן שבו אמריקאים צריכים לבחון ברצינות את ההשקפה שלהם על העולם ומקומם בו, הזמן הזה עכשיו. וכדי להשיג תובנה שכלית לתוך העולם הזה ידע על חומרנות דיאלקטית בעל חשיבות גדולה.

המאפיין הכי מהותי של חומרנות דיאלקטית הוא האופי הדינמי שלה. היא רואה את העולם כתהליך שמשתנה באופן תמידי, מונע על ידי סתירות פנימיות, שבו במוקדם או במאוחר דברים הופכים לניגודים שלהם. יתר על כן, רצף ההתפתחות הוא לא תהליך ליניארי וחלק, אלא רצף שבאופן תקופתי מופסק על ידי קפיצות פתאומיות, התפוצצויות שהופכות כמות לאיכות. זו תמונה מדויקת של תהליכים שאנחנו רואים בטבע ותהליכים של התפתחות סוציאלית שאנחנו קוראים לה היסטוריה.

רוב אנשים מדמיינים שהסוג של העולם אליו הם נולדים הוא משהו מתוקן שבלתי ניתן לשינוי. הם לעיתים רחוקות מבררים את הערכים שלו, המוסריות שלו, הדת שלו, המוסדות הפוליטיים והמדיניים שלו. ההתמדה המנטלית הזאת, שרדה בעזרת המשקל של מסורת, מנהגים, הרגל ושיגרה, שהם המלט שמאפשר לסוציו כלכלה להמשיך להתקיים הרבה אחרי אובדן הבסיס השכלי שלה. בארה"ב, אולי יותר מכל ארץ אחרת בעולם, ההתמדה הזאת ממלאת תפקיד עקרי ומונעת מאנשים מלהבין מה קורה להם.

למעשה, חברות הן לא דבר שבלתי ניתן לשינוי. כל ההיסטוריה מלמדת אותנו את זה. מערכות סוציו כלכליות, כמו יחידים גברים ונשים, נולדים, מתבגרים, מגיעים לנקודה גבוהה בהתפתחות שלהם, ואז בנקודה מסוימת נכנסים לתוך תקופה של ירידה וריקבון. כאשר החברה מפסיקה לשחק תפקיד מקדם ( שבניתוח האחרון, היא הנקודה שבה הוא לא מסוגל לפתח את הכוחות הפורים כפי עשה בעבר ), אנשים יכולים להרגיש את זה. זה מראה עצמו בכל דרך, לא רק בתחום הכלכלי. המוסריות הישנה מתחילה להתפרק. יש משבר של המשפחה ויחסים אישיים, התפתחות חוסר אחדות והתלכדות סוציאלית, עלייה של פשע ואלימות. אנשים יותר לא מאמינים בדתות הישנות ופונים לכיוון של מיסטיות, אמונה תפלה וכתות. ראינו את הדברים האלה הרבה פעמים בהיסטוריה, ואנחנו רואים את אותם הדברים עכשיו, אפילו בארה"ב.

אנחנו חיים בזמן שבו הרבה אנשים התחילו לשאול שאלות על העולם בו הם חיים, ולשאול שאלות זה מעולם לא דבר רע. האירועים הנוראים של ה-11 בספטמבר 2001 גרמו להרבה אמריקאים לחשוב ברצינות על עניינים שלא עוררו עניין רב לפני כן. הם פתאום הבינו שלא הכל טוב בעולם, ושאמריקה מעורבת עמוקות במשבר עולמי ממנו אף אחד יכול לברוח, ואף אחד לא בטוח. ההרס של מגדלי התאומים הטיל צל כבד מעל אמריקה. לזמן מה, לבוש והכנף הריאקציונר השולט היה בעל הסמכות לפעול בדרכם. אבל המצב הזה לא ימשך לנצח. במוקדם או במאוחר הערפל העבה של פרופגנדה ושקרים יתפזר ואנשים יעשו מודעים למצב האמיתי גם בארה"ב וגם בסולם העולמי.

אף על פי שהרבה אנשים מרגישים שמשהו לא בסדר, הם לא מוצאים אף הסבר הגיוני לזה. זה לא מפתיע. הצורה שבה שהם חונכו לחשוב החל מהשנים הכי מוקדמות שלהם מתנה אותם לדחות כל הצעה שיש משהו בסיסי לא נכון עם החברה שבה הם חיים. הם יתעלמו, ינסו להימנע ממסקנות לא מתאימות כל עוד הם יוכלו.

זה מאוד טבעי. מאוד קשה לאנשים לפקפק בדרך בה הם חונכו. אבל במוקדם או במאוחר, אירועים יגרמו להם לחשוב פעמיים לגבי מה שהם קיבלו כמובן מאליו לפני כן. וכאשר רגע זה יגיע, אותם אנשים שבעקשנות סירבו לשקול רעיונות חדשים, לפתע יבחנו בהתלהבות מה שרק אתמול הם החשיבו ככפירות, וימצאו ההסברים ואלטרנטיבות חדשות.

לכן היום, מרקסיזם נראה ככפירה. כל יד מורמת נגד זה. זה נאמר ללא בסיס, שלהיות מיושן פירושו להיות נכשל. אבל אם זה באמת המקרה, אז מדוע הסנגורים של קפיטליזם עדיין מתעקש לתקוף את אותו? בודאי, אם זה כל כך לא רלבנטי, הם צריכים פשוט להתעלם מזה. הכוח של רעיונות מרקסיסטים הוא בדיוק שהם, והם לבד, יכולים לספק הסבר, עקבי, חזק ומדעי של התופעות הכי חשובות של העולם שבו אנחנו חיים.

זה עניין של חרטה גדולה שכל כך הרבה אנשים, במיוחד בארה"ב, בעלי אותה גישה כלפי מרקסיזם כמו הגישה שלנציגים של הכנסייה הקתולית לטינית היתה כלפי הטלסקופ של גלילאו. כאשר גלילאו התחנן בפניהם להסתכל במו עיניהם ולבוחן את העדויות, הם בעקשנות סירבו לעשות כל כך. הם פשוט ידעו שגלילאו טועה, וזהו. באותה הדרך, הרבה אנשים "פשוט יודעו" שמרקסיזם לא נכון, ולא רואו כל סיבה לחקור את העניין לעומק. אבל אם מרקסיזם לא נכון, על ידי למידה שלו, אתה תהיה יותר משוכנע שהוא טעות. אין לך שום דבר לאבד, ותוסיף לכמות הידע שלך. אבל הכותב של המאמר הזה משוכנע בחוזקה שאם יותר אנשים פשוט יתאמצו ויקראו את העבודות של מרקס, אנגאלס, לנין וטרוטסקי, הם במהרה ישכנעו את עצמם שלמרקסיזם יש באמת הרבה דברים חשובים לומר, ושהדברים האלה הם של רלבנטיות רבה לעולם המודרני.

בלהמליץ את העבודה הנוכחית לציבורי ואמריקאי, זאת התקווה הנלהבת שלי לשכנע את הקורא בנכונות וברלבנטיות של הרעיונות של מרקס ואנגאלס בעולם של המאה העשרים ואחת. אם אני מצליח אפילו באופן חלקי בלשכנע אותך, אני אהיה מאוד מרוצה. אם לא, אני מקווה שהפרכתי הרבה תפיסות מוטעות לגבי מרקסיזם והראתי שיש לפחות כמה דברים מעניינים לומר על העולם שבו שאנחנו חיים. בכל אופן, אני מקווה שזה יגרום לאנשים לחשוב באופן יותר ביקורתי על החברה שלנו, בעתיד ובהווה

לונדון, יוני ,6 2002. 

הוספה לכתוב:

אלה שרצים להמשיך את המחקרים שלהם על מרקסיזם, ויותר חשוב להצטרף למאבק ההיסטורי לסוציאליזם, יכול לבקר את

In Defence of Marxism בהגנה של מרקסיזם

אתר אינטרנט והמגזין

Socialist Appeal magazine

ערעור הסוציאליסטי

של הליגה הבינלאומית של העובדים בארצות הברית. האתרים האלה מספקים ניתוחים מרקסיסטים רגילים של מקרים נוכחיים וגם ניתוחים כלכליים היסטוריים, תיאוריות, ועוד. ה

Youth for International Socialismנוער לסוציאליזם בינלאומי

אתר אינטרנט שגם מספק עושר של מידע וחומר לימודי לאלו רוצה ללמוד יותר על מרקסיזם והמאבק לסוציאליזם.

ראה גם :

הכרך השני של המהדורה של ארה"ב, של אלן וודס (אפריל 4, 2003) Preface to the second volume of the US edition

סיבה במתמרדת: מרקסיזם ומדע בדיוני, של אלן וודס וטד גרנטReason in Revolt: Marxism and Modern Science.

לקנות העתק של הכרך הראשון, קשרsales@wellredusa.com