In Defence of Marxism

כדי להבין מדוע נתניהו בעצה אחת תוקף את רמת החיים של הפועלים כולל הפועלים היהודים. התקפה שאינה אלא ביטוי למלחמה שבין המעמדות, יש להבין ראשית כי שער הרווח לא רק שנופל, אלא ממשיך ליפול מהסיבות שתוסברנה במאמר הבא, אך שביסודו של דבר נובעות מההרכב ההון שבו חלקו של ההון הקבוע ( מכונות, בנינים) הולך וגדל בניגוד להון הנייד ( שכר פועלים) . "הפתרון" של הבורגנות הוא לפגוע עוד יותר במרכיב של השכר ובכך אומנם לפעול כנגד ירידת שער הרווח, אך להחריף את המשבר הכלכלי בכללותו. הבורגנות למעשה בכל מקום נמצאת במלכודת. או שתנסה להיאבק במגמה של שער הרווח לרדת, בדרך של קיצוצים נרחבים ואבטלה היוצרת מאבק מעמדי שילך ויחריף עם החרפת המשבר. או שתנסה למנוע את המאבק המעמדי ואת המשבר בדרך של פגיעה ברווחים שלה. הנטייה הברורה שלה היא לפעול בדרך הראשונה.

במאמר הבא מייק ברוק הבוחן את התיאוריות של רוברט ברנר, להן קהל קוראים גדול באנגליה, מתייחס לסיבות של המשבר בקפיטליזם כאשר הוא בוחן שאלות כנטייה של שער הרווח לרדת ולעודף הייצור. מאמר זה הנו תרומה לויכוח בין המרקסיסטים. אין הוא מאמר קל לעיכול, אך המאמץ כדאי.
 

ההיסטוריון המרקסיסט רוברט ברנר כתב על מצבה של הכלכלה העולמית מאז מלחמת העולם השנייה מחקר ההופך בזמן האחרון להיות מאוד פופלרי בקרב השמאל. עבודתו על נושא זה הופיעה ב"ניו לפט ריוויו" תחת הכותרת "כלכלה גלובלית בצרות"( מס' 229/1998). מאמר זה עבר שינויים בצורת ספר שהופיע בשם: הפריחה והבועה", אשר הודפס ב2002.

בהקדמה למאמר בניו לפט ריוויו פרי אנדרסון מהלל את ברנר כאשר הוא מכריז כי ברנר הוא יורשו של מרקס. אכן ברנר כתב מחקר מקיף, מסקנותיו מעניינות ויש לקחת אותו ברצינות.

כנגד תיאורית סחיטת הרווח.

ברנר מתחיל יפה. בין 1970 ובין 1990, הוא כותב, שער הרווח של המדינות הידועות כ ג'י 7 יחדיו היו באופן ממוצע כ40% פחות מאשר היו בין 1950-1970. ( עמ' 7 בניו לפט ריוויו). זאת עובדה מרכזית.." הנפילה החדה בשער הרווח, מקבילה לנפילה הדומה בהשקעות ובתוצר. זאת הסיבה לדעתי לנפילה בייצור וגורם מרכזי בגידול באבטלה". קשה להתווכח עם ממצא זה. אם הקפיטליזם בנוי על רווח הרי תנועת שער הרווח היא פעימות הלב של השיטה, והעובדות תומכות בממצא.

ברנר ממשיך הלאה ועוסק במה שהוא מכנה "ההסבר הצדדי של אספקה". הטרמינולוגיה שלו קצת מבלבלת. הוא מתייחס למעשה לתיאוריה שהמרקסיסטים האקדמיים הופיעו עמה בשנות השישים ומאז בעלי תיאוריה זו נותרו בעלי השפעה. מינוח טוב יותר לתיאוריות שלהם יהיה "סחיטת הרווח". אנשים אלו הבחינו בנפילת שער הרווח בשנות החמישים והשישים אשר הוליך למשבר של שנות השבעים.למעשה המשבר שיקף את סופה של תקופה ( 1948-1973) אשר אנו רואים עתה כתור הזהב של הקפיטליזם העולמי. תאורטיקנים אקדמיים אלו לא מאמינים כי ירידה זו ברווח האקטואלי-הממשי נגרמה על ידי מה שמרקס ראה כנטייה לנפילת שער הרווח, נושא שעוד נחזור אליו. הם ראו את שער הרווח וחלקו של הרווח בכלכלה המחושבת בהתאם להכנסה הלאומית כתוצאה של עליית השכר. אין אנו רוצים לעוות את טיעוניהם כאילו והם טוענים כי עליית השכר שבאה לכאורה מהשמיים היא שגרמה למשבר של הקפיטליזם. ספרים כמו של אנדריו גלין: "הקפיטליזם הבריטי, הפועלים וסחיטת הרווח 1972 " טענו כי הבעיה המרכזית הנה של עודף הצבר הון, אולם כי בקונטקסט של תעסוקה מלאה באופן יחסי במדינות הקפיטליסטיות המפותחות, הדרישות המיליטנטיות של הפועלים יכלו להיות הגורם שדחפו את השיטה למשבר. בכך הם התייצבו עם השקפה דומה להשקפתם של בעלי ההון.

הקונצפציה של עודף הצבר הון נלקחה מהערות שוליות שנכתבו על ידי מרקס: "עודף הייצור של ההון, לא של סחורות אינדיבידואליות-אף כי עודף ייצור כולל תמיד עודף ייצור של סחורות- הוא למעשה עודף הצבר הון. כדי להעריך מה זה עודף הצבר.. יש להניח שהוא מוחלט... עודף יצור יתהווה כאשר הכנסת הון נוסף לשם ייצור ייתן 0 רווח נוסף. המטרה של הייצור הקפיטליסטי, הנה התפשטות עצמית של ההון, דהינו של נישול העבודה העודפת, ייצור של ערך עודף רווחי. בנקודה זאת בה ההון הגדל מייצר בדיוק או אף פחות, ערך עודף מאשר הוא ייצר לפני שגדל, יהיה עודף ייצור מוחלט... בשני המקרים תהיה נפילה חדה בשער הרווח, אך הפעם זה הודות לשינוי בהרכב ההון, לא כתוצאה של התפתחות כוחות הייצור אלא משום עליית ערכו הכספי של ההון המשתנה , משום . עליית שכר" ( הקפיטל חלק שלישי עמ' 251 הוצאת פרוגרס מוסקבה). אפשרות רחוקה זאת של משבר כתוצאה של עליית שכר ולא עודף ייצור כפי שמרקס כתב בקטע זה וההיסטוריה של המאה והארבעים השנים האחרונות הוכיחו, היא אפשרות תיאורטית בלבד שמעולם לא התממשה.

שלושים שנה לאחר כתיבת ספר זה, אין אנו מעונינים להאשים את בעלי התיאוריות האלו כאילו הם עומדים ומאשימים את הפועלים במשבר. אנו פשוט מבקשים להסביר כי עמדה זו מוטעית. ברנר מסכים עמנו והביקורת שלו על התיאוריה של סחיטת הרווח היא מעולה.

ראשית הוא מפתח את הארגומנט של הקינסיאני השמאלי קאלקצי כי בתקופת שפע, הקפיטליסטים עושים יותר כסף. הם עושים כן לא משום שהם עובדים יותר שעות, אלא משום שהם מנצלים טוב יותר את ההון, הם מורידים את העלות ומגדילים את הרווח. הם עושים כן למרות עליית השכר. בתקופת שפע מייצרים יותר ומכך נהנים הן בעלי ההון והן פועלים ועל כן לא מתפתח בתקופה כזו מאבק מעמדי.

שנית, טוען ברנר, כאשר המשכורות עולות, בעלי ההון נוטים להחליף עבודה בהון קבוע על מנת למנוע דרישות שכר. עליית רמת החיים של העובדים מביאים להתפתחות המצאות טכנולוגיות הגורמות להטיית שווי המשקל של הכוח לטובת בעלי ההון.

ובנוסף, ההון תמיד יכול להגר. כאשר ההון מהגר ניתן לייבא עבודה זולה על מנת להוריד את כוח המיקוח של מעמד הפועלים בכללותו.

בחלק הבא של כתיבתו מדגיש ברנר מספר נקודות:

"האוניברסליות של הנפילה הארוכה", אף אחת מהמדינות הקפיטליסטיות המפותחות לא הייתה מסוגלת להתחמק מהנפילה לתקופה ארוכה. לא אלו בהן הייתה כלכלה חלשה עם מעמד פועלים חזק כבאנגליה. גם לא אלו עם כלכלה חזקה ותנועת פועלים חלשה כיפן.( מאמר עמ' 22)

שנית : בכל המדינות כאחת "כל הכלכלות במדינות הקפיטליסטיות החלו בו זמנית לעבור את תהליך המשבר הכלכלי העמוק שהחל בין השנים 1965 ל. 1973 הן גם עברו באותו זמן האטה בפעילות הכלכלית בין השנים 1970-71, 1974-5, 1979-82, ו1990-91. " ( מאמר עמ' 22). כיצד ייתכן שואל ברנר כי ארצות שונות עם התפתחות מאבק מעמדי שונה, מייצרות את אותה תוצאה כלכלית גלובלית?

שלישית: המשך של המשבר: " העובדה כי המשבר נמשך תקופה כה ארוכה עושה שמות בתיאוריה של "האספקה הצדדית". קשה מאוד להאמין כי דרישות השכר של העובדים היו כה אפקטיביות שגרמו להאטה בייצור לתקופה של עשרים וחמש שנים"( שם עמ' 22).

אלו הם אכן נימוקים מרקסיסטים התואמים לרוחו של מרקס אשר הסביר כי התנועה של השכר במעגל של פריחה-האטה, היא עצמאית ולא גורם מתנה. מרקס הבחין כי הפועלים יכלו להשיג יותר שכר בתנאים של תעסוקה מלאה, לעומת זאת הם היו במצב קשה כאשר הייתה האטה ואבטלה ובעלי ההון יכלו להשתמש בכוח עבודה זול להחליף את הקיים. משמע תנועת השכר שיקפה את המעגל של פריחה-האטה ולא היא שגרמה למעגל זה.

יש על כן לשיטתו של ברנר , העומד עד כה על העמדה של מרקס , משבר של הרווח שלא נגרם על ידי הפועלים האנוכיים. אולם מכאן והלאה ברנר דוחה את ההסבר של מרקס וכותב:" החסידים של התיאוריה המרקסיסטית, טועים ( בהסבירם כי המשבר נובע מנפילת שער הערך) כאשר הם מצביעים על הנטייה של הכלכלה להגדיל את הייצור ביחס הפוך להשקעה בעבודה אשר כתוצאה מביאה לנפילת שער הערך ( מאמר עמ' 11).

בחלק שלישי של הקפיטל מסביר מרקס (בעמ' 212): "זהו פשוט ביטוי נוסף להתפתחות של הייצור החברתי על ידי העבודה, המופגנת בדיוק בעובדה שאותו מספר של עובדים, זאת אומרת פחות עבודה הופכת יותר חומרי גלם למוצרים, הודות לגידול בהון הקבוע". עבור מרקס איפה נפילת שער הרווח מתרחשת לא משום שהייצור גדל באופן איטי אלא מסיבות ההרכב האורגני של ההון. נעקוב אחר עמדתו של ברנר ונסביר יותר את התיאוריה של מרקס.

הדינמיקה של הקפיטליזם:

המרקסיסטים טוענים כי הקפיטליזם הנה שיטה הבנויה על רווח. רווח הוא פשוט עבודה שלא שלמו עבורה. מרקס בוחן את הערך המוסף על ידי הפועלים בתהליך הייצור . הוא מחלק ערך מוסף זה בכל יחידות עבודה, או בכל זמן שהפועל עובד, לשני חלקים. העבודה ששלמו עבורה בצורה של שכר, והעבודה שנוכסה על ידי המעביד ללא תשלום. הפועל אינו מקבל עבור העבודה שהשקיע אלא עבור כוח העבודה בו משתמש בעל ההון. במילים אחרות הפועלים מקבלים שכר על מנת לקיים אותם בתנאים ההיסטוריים ובמקומות בהם הם חיים. הפועלים מנוצלים משום שהם מייצרים יותר ערך מאשר הם קיבלו בצורה של תשלום שכר עבור כוח עבודתם. על כן חלק מעבודתם עבורה לא שולם הולך לבעל ההון. רנטה, ריבית ורווח הן הצורות שלובש עודף הערך המיוצר על ידי הפועל.

עבור מרקס, הסחורות ככלל, כולל כוח העבודה, נמכרות במחירים הולמים לערכיהם במובן של זמן העבודה החברתי המושקע בהם. אולם ערך הסחורה גם כולל את העבודה הלא ישירה שהושקעה בהם. המחיר אינו רק כסף החוזר לפועל כשכר, והערך העודף המתחלק בין הקבוצות השונות של הקפיטליסטים. הוא כולל גם את הפחת של המכונות בהן עובדים הפועלים והמבנים מתוכם הם עובדים. לחלק זה קורא מרקס ההון הקבוע(סי) , משום שהם מעבירים את ערכם לסחורות מבלי שיעברו שינוי. החלק שהולך לשכר מרקס מכנה הון משתנה ( וי) משום שכאשר העובדים מייצרים הם יוצרים באותו זמן גם ערף עודף. ולבסוף יש גם הערך העודף( אס).

מרקס טען כי הנטייה המרכזית של השיטה הקפיטליסטית היא הצבר הון. משמע בעלי ההון נאלצים להשקיע מחדש את מרבית הערך העודף . מדוע ? משום שהם מתחרים זה בזה. כדי להתחרות הם חייבים להציע סחורות במחיר זול יותר. כדי לעשות כן יש צורך לייצר את הסחורות בפחות זמן. מבחינה היסטורית התפקיד המתקדם של הקפיטליזם הוא להעלות את הפרודוקטיביות של העבודה על ידי השימוש במדע ובמכונות החוסכות זמן. במונחים מרקסיסטים ייצור ערך עודף יחסי.

להשקפת מרקס הקפיטליסטים אינם ממציאים המצאות טכנולוגיות כדי להוריד במחיר, ( אף כי זו התוצאה של החידושים), אלא בניגוד לתיאורמה של אוקושיו, הם ממציאים על מנת להעלות את הרווח. התוצאה אינה פרי רצונו של בעל הון זה או אחר, אלא של כוחות שהקפיטליסט האינדיבידואלי אינו מודע להם. בעל ההון הראשון המביא טכניקה חדשה המגדילה את הייצור יכול למכור את הסחורות במחיר הישן היותר גבוה המייצג את זמן העבודה ההכרחי הקודם מבחינה חברתית. באופן אלטרנטיבי , בעל ההון יכול להוריד במעט את המחיר על מנת למכור כמות גדולה יותר של סחורות כתוצאה מייצור מהיר יותר של הסחורות. בכל מקרה הקפיטליסט בעל ההמצאה מוכר מעל הערך האינדיבידואלי את המוצר שנוצר בזמן עבודה חברתי הכרחי שהשתנה עם הטכנולוגיה החדשה. בכל מקרה הוא עושה רווח יותר גדול ולכך כוונתו. מאין בא סופר רווח זה? הוא בא על חשבון בעלי ההון האחרים שמייצרים בשיטות מיושנות ועל כן מבזבזים זמן חברתי הכרחי. כאשר הטכנולוגיה החדשה הופכת הנורמה נעלם הסופר רווח והסחורה נמכרת בהתאם לערכה היותר נמוך עתה.

הייצור של ערך עודף יחסי הוא תהליך המוזיל את הסחורות. זאת התוצאה לא הכוונה. יש לזכור זאת כאשר עתה אנו פונים לעסוק בתיאורמה של אוקישיאיו ולניתוח עבודתו של ברנר.

תהליך ההצבר קשור בגידול חלקן של המכונות. משמע חלקה של העבודה (וי) יורד ומוחלף בהון הקבוע.(סי) אנו כאן מפשטים אך נחזור ונגע במחשבתו הדיאלקטית של מרקס מאוחר יותר. ההצבר הוא מה שמרקס קרא הגידול בחלק האורגני של ההון, דהינו יותר הון מושקע בחלק הקבוע מאשר המשתנה. ההון הקבוע גורם לפועל להיות יותר פרודוקטיבי והוא מעביר עת הערך למוצר. עבור בעל הון עבודתו כשם שהשקעה במכונות היא פשוט הוצאה.הצבר ההון פירושו כי הבוס יכול לנצל יותר, אך זה יעלה לו יותר וזה מעלה את הבעיה של נטיית שער הרווח לרדת.

"זהו החוק החשוב ביותר של הכלכלה הפוליטית, והחשוב ביותר להבין. זהו החוק החשוב ביותר מבחינה היסטורית. זהו חוק שלמרות פשטותו,עד כה לא נתפס במלואו ולא הובע במדויק". כך הציג מרקס את תגליתו בדבר נטיית הנפילה של שער הרווח ( גרונדריס עמ' 748). מדוע זה כה חשוב? מה נטייה זו גורמת שליטה הקפיטליסטית? מה השפעתה על המשבר הקפיטליסטי? ברנר עשה לנו שרות חשוב כאשר שם חוק זה במרכז הבמה כאשר הוא מסביר את התופעה של התפתחות הקפיטליזם לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא מוכיח למעשה כי המשבר של הכלכלה העולמית היא המשבר של הרווחיות.

פעמים רבות נאמר כי המשבר של הקפיטליזם הוא המשבר שנובע מעודף ייצור. אין פירושו של דבר שאכן יותר מדי נוצר, אלא כי יותר מדי נוצר שלא ניתן למכור לפועלים. וכיצד זה ייתכן? זה אפשרי משום שהקפיטליזם בנוי על רווח. משום שהקפיטליסט אינו משלם לפועל את מלוא פרות עבודתו. מרקס כתב: "תנאי הניצול הישירים והאפשרות לממש יחסי ניצול אלו אינם זהים. הם שונים לא רק במקום ובזמן אלא גם בהגיונם. הראשונים מוגבלים בכוחות הייצור החברתיים, האחרים נקבעים ביחס פרופורציונלי בין ענפים שונים של הייצור ושל כוח הצריכה החברתית. זה האחרון אינו נקבע על ידי כוח הייצור המוחלט, או על ידי כוח מוחלט, אלא על ידי כוח הצריכה המבוסס על התנאים האנטגוניסטיים של החלוקה המקטינים את הצריכה של מרבית החברה למינימום בתוך גבולות מאוד צרים. זה מוגבל גם על ידי הנטייה של ההצבר, של התרחבות ההון ושל יצירת ערך עודף נוסף ( קפיטל חלק 3 עמ' 249). קטע זה הוא חלק מהדיון של מרקס בנפילת שער הרווח. במילים אחרות הרדיפה אחר הרווח והנטייה לנפילתו הוא היוצרים את הבעיה שלפניה ניצבים הקפיטליסטים של כיצד לממש את הצבר ההון.( של מכירת הסחורות). קושי זה נובע ממה שכיננו עודף ייצור.

ברנר יראה בעודף הייצור גורם חשוב בבעיה של הכלכלה הקפיטליסטית בתקופה שלאחר כלכלת המלחמה, שכן זאת היא הצורה בה מופיע משבר הרווח כפי שמרקס ראה בבהירות כה רבה. נאמר פעמים רבות כי הקפיטליזם במשבר משום שהפועלים אינם יכולים לצרוך את מה שמיוצר משום שהם מוגבלים בשכרם. לבוסים יש שתי אפשריות מה לעשות בערך העודף. הם יכולים להשתמש בו על ידי קניית סחורות לוקסוס שאין ידם של הפועלים משגת: רולס רויס, שעוני רולקס, קוויאר. הם גם מוציאים על חימוש ניכר, או כלי עבודה כדחפורים שאין הם מצפים שהפועלים יקנו בניגוד לפטישים ומקדחות יד. שוק זה של ההון רק מגדיל כמובן את הסתירה בין מה שהפועלים מייצרים ומה שהם יכולים לקנות.

מרקס כתב כדלקמן על שאלת חוסר הצריכה: " זאת טאוטולוגיה לאומר כי המשברים נוצרים מחוסר דרישה או העדר קונים אפקטיביים... כי הסחורות אינן נמכרות פירושו של דבר שקונים לא מצאו צורך בהם... אם מישהו מבקש להעניק לטאוטולוגיה זו הצדקה, הוא יכול לעשות כן על ידי הכרזה כי מעמד הפועלים מקבל חלק קטן מדי במה שהוא מייצר. יש לזכור כי המשברים תמיד נוצרים בתקופה שבה עלו המשכורות ומעמד הפועלים קיבל חלק יותר גדול ממה שהוא ייצר. ( קפיטל חלק 2 עמ' 214-5).

ביחס לטיעון של השוק המוגבל, הרי לנין הקדיש חלק ניכר מזמנו בתקופה מוקדמת לחייו הפוליטיים , כדי לסתור אותו. מתנגדיו היו הנרדונקים אשר טענו כי הקפיטליזם לא יגיע לרוסיה משום השוק המוגבל שהיה קיים. לנין ומרקסיסטים אחרים טענו כי הקפיטליזם יוצר את השוק. בעבודות כמו "ההתפתחות של הקפיטליזם ברוסיה", לנין טען כי בואו של הקפיטליזם הורס את אופן הייצור הקיים ברוסיה של ויכריח את האיכרים לקנות ולמכור בשוק כדי להתקיים. כי הקפיטליזם יפריד בין אנשים ובעלות על הייצור בחקלאות ויהפכם לפועלים התלויים למחייתם במכירת כוחם לבעלי הון בעלי אמצעי הייצור המודרניים, וכי פועלים אלו יהיו האוונגרד של המאבק כנגד הצאריזם. הנרדוניקים ראו בצדק כי הקפיטליזם מרושש את האיכרים הקטנים, אך הם טענו בטנתם כי הקפיטליזם מקטין את השוק. בפועל הקפיטליזם יוצר את השוק אך שוק מאוד בלתי שווה.

איך על כן להבין את המשבר. אין טעם לחפש אותו בירידה של אפשרות הצריכה של רוב החברה, זהו אפיון שקיים כל הזמן בקפיטליזם שבלעדיו השיטה גם לא תתקיים. למעשה אנו יודעים כי משכורות עולות לקראת סיום הפריחה הכלכלית כאשר יש מצב של תעסוקה מקרובה למלאה, ואין טעם לחפש בתקופה כזו את הסימנים של עודף ייצור. כל זה מוכיח כי האומר כי המשבר הקפיטליסטי נוצר על ידי עודף הייצור אינו מסביר הרבה. מה שמופיע כמראה של עודף הייצור הוא נפילת שער הרווח ותופעה זו ניתנת לניתוח וניבוי.." שער הרווח הוא הכוח המניע את הייצור הקפיטליסטי. דברים מיוצרים רק כל זמן שניתן לעשות מהם רווח" ( קפיטל חלק 3 עמ' 259).

כפי שהראנו מרקס דן בשאלה של ייצור עודף ועודף הצבר ( ייצור עודף של הון) בכתיבתו. הוא עוסק בכך בקונטקסט של נטיית שער הערך ליפול בחלק השלישי של הקפיטל. מרקס ראה עודף הצבר כאפשרות רק משום שהרווח הוא המניע של הייצור הקפיטליסטי. מהציטוט של מרקס אותו הבאנו קודם רואים כי עודף הצבר ייתכן רק משום שהוספת קפיטל אינה מגדילה את הרווח אלא היא אפילו יכולה להוריד אותו.

באותה מידה התחרות בין הקפיטליסטים חשובה. אולם רק כמוציאה אל הפועל את חוקיות השיטה." תחרות יכולה לדכא באופן תמידי את הרווח בכל ענפי התעשייה, זאת אומרת את שער הערך הממוצע, רק במידה שנפילה קבועה של שער הערך מקבלת כוח של חוק הקיים קודם ולמרות התחרות. התחרות מוציאה לפועל את החוקים הפנימיים של ההון ועושה מהם הכרח עבור הקפיטל הפרטי, אך אין היא יכולה להמציא אותם. לנסות ולהסביר את נפילת שער הרווח כתוצאה של התחרות מעיד על חוסר הבנה" ( גרואנדריס עמ' 752)

מרקס עוסק בכוחות המנוגדים לנטיית שער הערך ליפול בשלושה פרקים בחלק השלישי של הקפיטל. החלק הראשון הנקרא "החוק כשלעצמו". הפרק השני נקרא "השפעות מנוגדות" והשלישי נקרא:" הצגת הסתירות הפנימיות של החוק".אנו רואים שלדעת מרקס לא תמיד ייפול שער הרווח. הנטייה של שער הרווח ליפול היא כוח הפועל על הקפיטליזם אך היוצר גם כוחות מנוגדים היכולים אפילו לסחוב את שער הרווח כלפי מעלה. הבה ונבחן ביתר פרטים את אשר כתב מרקס. ראשית יש נטייה לניצול יתר. אם הקפיטליסט יכול להכריח את הפועל לייצר כפול באותו זמן הרי כל סחורה אינדיבידואלית תכיל פחות עבודה ותעלה פחות. אם סחורות אלו הן חלק מסל הקניות של העובדים, הרי הפועלים יוציאו פחות זמן על ייצור של סחורות למחייה וייצרו יותר ערך עודף, זהו התהליך של ייצור הערך העודף היחסי אותו כבר הזכרנו. ברור כי אם מחיר הוופל המצופה יפול אין אתה מרגיש מבחינה חומרית טוב יותר, אולם הגברת הייצור ממשיכה ומרקס מניח כי המשכורת אינה עולה ( במושגים של כוח קנייה) ועל כן הגדלת הפרודוקטיביות של הפועלים רק מגדילה את הערך העודף.( ניצול מוגבר). זה מושג על ידי הורדת מספר השעות שהפועל משתמש בהן כדי לייצר את קיומו של כוח העבודה ומקדיש יותר שעות לייצור שרווח עבור הבוס..

שנית מרקס מניח כי הסחורות נמכרות בממוצע בערכן. הוא היה מודע לעובדה שלא תמיד זה כך.למעשה הוא ידע וציין בפרטים רבים ומדויקים את הצורות של הניצול לרעה של השיטה, הוא ידע כי כוח העבודה נקבע על ידי מאבק מעמדי ויש לו אלמנט מוסרי והיסטורי. על כן הורדת השכר מתחת לערך כוח העבודה הוא אלמנט חשוב בהגדלתו של שער הרווח.הפעם לא על ידי הכרחת הפועלים לייצור יותר אלא על ידי פחות תשלום שכר. והאפשרות השלישית היא על ידי הוזלת ההון הקבוע. כפי שהאלמנט של ההון המשתנה יכול להיעשות זול יותר על ידי הגברת הייצור על ידי העבודה הרי יכול להיות מצב של ייצור מכונות רבות מאוד, כאשר כל מכונה עולה פחות. על אף שהפועל עובד על יותר חומר גלם בזמן הנתון, כל חלק מיוצר עולה פחות משום שלוקח פחות זמן לייצרו. הורדת מחיר ההון הקבוע קשור בהקטנת ערך הקפיטל הקיים אשר מתרחש עם התפתחות התעשייה." זהו אלמנט הפועל לבלימת נפילת שער הרווח, אף כי בתנאים מסוימים הוא יכול לפעול כנגד הרווח על ידי הורדת חלק ההון הנותן רווח. זה מוכיח שוב כי אותן השפעות הגורמות לשער הרווח ליפול, הן גם שפועלות על מנת לרסן נפילה זו." ( חלק שלישי עמ' 236)

הניתוח של מרקס הוא יותר מעמיק מאשר ברנר חושב: " יש אפשרות שהרווח יגדל על אף ששער הרווח ירד כל הזמן. הראנו כי אותם הכוחות הגורמים לשער הרווח ליפול מביאים להצבר הון מוגבר ולהגדלת הכמות של הרווח" (קפיטל חלק שלישי עמ' 224-5). בחלק השלישי של הקפיטל, מרקס אף מתייחס לחוק זה כאל " חוק של חרב פיפיות המוריד את שער הרווח אך מגדיל את הכמות של הרווח בעת ובעונה אחת" ( עמ' 220). שנית " הוספת עבודה המביאה לייצור מוגבר של סחורות יכולה ליצור מצב בו שער הרווח נשאר קבוע אף כי המחיר של כל סחורה נופלת הודות לייתר פרודוקטיביות העבודה ויוצרת מצב של גידול בסחורות הזולות. למשל אם הגברת הפרודוקטיביות פועלת בו זמנית על כל הסחורות כך שמחירה הסחורה נקבע באותו יחס של הגדלת הפרודוקטיביות של כוח העבודה, כאשר בו זמנית מצד שני, היחסים ההדדיים של האלמנטים השונים הקובעים את מחיר הסחורה נותרים בעינם." ( קפיטל חלק שלישי עמ' 230).

על כן שער הרווח יכול ליפול, והוא למעשה נופל בזמן שהרווח הגולמי גדל. בנוסף המסה ( הכמות) של הרווח מקבלת את הביטוי של ערכי שימוש ( עושר) שלוקח פחות ופחות זמן לייצרו ועל כן לכל מוצר יש פחות ערך ( חליפין) בפני עצמו.

. ברנר מזכיר את האלמנטים אותם מזכיר מרקס הפועלים לעלות את שער הרווח אותם הזכרנו, הגורמים להעלות את הפרודוקטיביות של העבודה ולהוזיל את מחיר הסחורות. זה מביא להורדת מחיר במעגל הייצור שכן בהכנסה הלאומית, מכירת מוצר עבור קפיטליסט אחד פרושה אפשרות קנייתה על ידי קפיטליסט אחר. בזמן שמרקס מניח שיש נטייה היסטורית של שער הרווח ליפול, ברנר מניח שיש נטייה היסטורית של שער הרווח לעלות מבלי שיש גורמים הפועלים בכיוון הפוך. ומהי ההוכחה שלו? הוא מפנה אותנו לנוסחה מתמטית בעבודתו של אוקישאו.

תיאורמת אוקישאו קובעת כי טכניקות חדשות נוטות להעלות את שער הרווח. הכיצד? המצאה מוכנסת לשוק רק אם היא מורידה את המחיר. מאחר ורווח הוא הפער שבין הכנסה והוצאות, מחירים יורדים בזמן שהכנסה נותרת בעינה.וכי מדוע שתשתנה? על כן הרווח מוכרח לעלות. אם רווח של חלק של בעלי ההון גדל בזמן שהרווח של אחרים נשאר קבוע הרי בסך הכל גדל הרווח. האלטרנטיבה היא שההמצאות תורדנה את שער הרווח. אולם האוטפוט( ייצור) של אחד הוא האינפוט( צריכה) של השני המחיר יורד בזמן שההכנסה נותרת קבועה.על כן שוב הרווח מוכרח לעלות". בהתאם לתאורמה זו מרקס שוגה כאשר הוא מתעקש כי הורדת מחיר אינה המוטיבציה. "אין הקפיטליסט מתנדב להכניס המצאות, גם אם הן תבאנה להגברת הייצור כל זמן שהמצאה זו מורידה את שער הרווח" ( חלק שלישי של קפיטל).

יש משהו מוזר בתיאורמה זו. מה פרוש "מתנדב להכניס טכניקה חדשה"? מה הם התנאים המביאים לכך שטכניקות חדשות תוכנסנה באופן התנדבותי? אוקישאו מתחיל ומספר לנו מה הקפיטליסטים חושבים ומה הם רוצים ומה הם עושים לפי רצונם ( זה נקרא יסודות המיקרו, גישה פופולרית בקרב מרקסיסטים אקדמיים המכנים עצמם מרקסיסטים אנליסטים. למעשה זהו שיקוף של מתודולוגיה אינדיבידואליסטית הרואה בחברה כבנויה על רצונם של האינדיבידואלים בתוכה. בכך הקוראים בוודאי מזהים את הפילוסופיה של האידיאליזם, הקביעה כי הכרה היא הראשונית וקובעת את ההוויה.).

בניגוד להם מרקסיסטים מתחילים בניתוח של אופיו של ההון כביטוי לערך המתרחב ויחסו למעמד הפועלים. מרקס לא עסק בפסיכולוגיה של הקפיטליסט האינדיבידואל המאמין כי הכרתו קובעת את תנאי החיים. ביקורת זאת גם מופנית לניתוחו של ברנר, כפי שנראה. " הדרך בה החוקים האימננטיים של הייצור הקפיטליסטי מתבטאים בתנועה של ההונות הפרטיים. הדרך בה הם מבטאים עצמם כחוקים הכרחיים של תחרות ובכך נכנסים להכרתו של הקפיטליסט בצורה של מוטיבים נושא זה נמצא מחוץ לחקירתנו" ( קפיטל חלק ראשון)

הנקודה השניה לגבי התיאורמה של אוקישאו היא הטענה כי שער הרווח חייב כל הזמן לעלות. זה לא מה שקורה במציאות. זה לא מה שהסטטיסטיקה מראה. זה לא מה שקורה בעולם הממשי. הסיבה שתיאורמה זו נכתבה והיא פופולרית היא הסיבה העתיקה של הניסיון להוכיח כי מרקס טעה.

שלישית על אלו המצאות אנו מדברים? כלכלנים מדברים על שני סוגים של המצאות חדשות. המצאה בתהליך המוגדר כיצור מוצרים ישנים בתהליך חדש.